כאשר כיסוי השלג סוף סוף יורד מהקרקע, כרכומים נחרצים הם בין הראשונים שבוקעים לעבר השמש. הם פורחים מוקדם, מתאימים לכל מקום ואינם זקוקים לטיפול מסובך. מספיק לשתול את השתילים פעם אחת, כך שבמשך שנים רבות עוד יעשו כרכומים בהירים את דרכם בדשא בשנה שעברה באביב.
מידע כללי
כרכום הוא פרח רב שנתי שהוא מאוד פופולרי בתעשיית הפרחים הדקורטיבית. לסוג זה שייך תבלין הזעפרן, האהוב כל כך על ידי מומחים קולינריים - רק אחד מסוגי הכרכומים. בטבע הם גדלים באחו ובשדות, במישורים וברמות, בערבות וביערות נדירים.
זהו פרח עמיד בחורף שאינו זקוק למקלט במהלך העונה הקרה. בדרך כלל הוא דורש מינימום של טיפול והוא מאוד עצמאי בדרכו שלו. צמח קצר משתרע עד 10 ס"מ לכל היותר, וכמעט כל זה הוא תפרחת צפופה ושופעת, המוגנת עלים צרים צפופים ממש בקרקע.
תכונה מעניינת של הכרכום היא היעדר גזע ככזה. שושנת עלים צפופה מקרינה ישירות מהאדמה ויוצרת מעין מעטפת הגנה לצילום הצעיר. הצילום הופך מיד לדקירה קצרה ללא עלים, וכרכומים פורחים במזג אוויר שטוף שמש.
קנה השורש של צמח הוא משהו בין פקעת לנורה. במהלך העונה היא צוברת חומרים מזינים שימושיים שהיא תוציא בשנה הבאה. בשל כך, הפקעת תחילה גדלה בגודלה ולאחר מכן פוחתת.
מיני כרכום
כרכומים הם טבעיים ודקורטיביים, והם נבדלים בעיקר בצבעם. טבעי - צהוב, כתום, כחול או סגול, ולפעמים לבקנים לבנים כשלג. אבל זנים יכולים להיות כמעט כל, כולל מנומר ורב צבעוני.
כרכום אביב
זהו אחד מזני הגן הראשונים והכלאיים ההולנדיים הפרחים הגדולים. הוא נפוץ בהרי הפירנאים, הרי האלפים והבלקן ופורח באביב המוקדם ביותר. פרחי כרכום האביב הם לבנים, לילך או אפילו בשני צבעים.
כרכום מקסים
זהו זן הרים קרים וקווקזי שנמצא עדיין באזורים מסוימים באיראן ובטורקיה. יש לו עלי כותרת לילך גדולים עם דפוסי ורידים כהים ומרכז כתום עז. פחות נפוצים הם פרחים לבנים כשלג ואפילו כחולים.
כרכום צר בעל עלים
זן זה שכיח יותר בבלקן, באסיה הקטנה ובחצי האי קרים, וסובל טוב יותר את תנאי אורך הביניים. הוא קטן יחסית ובעל עלים צרים מוארכים. הפרחים של כרכום כזה צהובים בהירים, אך לפעמים עלי הכותרת צבועים כמו שיפוע מבהיר עד דהוי.
כרכום צהוב
הכרכום הצהוב הגיע לקווי הרוחב שלנו ממדינות דרום אירופה, והתכונה העיקרית שלו ניכרת מהשם. הפרחים הצהובים כה תוססים ואינטנסיביים שלפעמים הגוון דוהה לכתום. עלי הכותרת החיצוניים מעוטרים בפסים אפרפרים או סגולים.
זריעת כרכום
זהו אותו זעפרן שעובד בהצלחה במשך כמה אלפי שנים. הוא אינו מופיע בטבע והגיע לקווי הרוחב שלנו מדרום מערב אסיה. זעפרן מוזכר בכתבי יד יווניים עתיקים, וככל הנראה מדובר בהכלאה של שלושה מינים טבעיים שונים בבת אחת. יש לה פרחים סגולים, כחולים, צהובים או לבנים עם עקרון בהיר ארוך, המיובשים כתבלין.
כרכום מוזהב
כרכום הזהב מזכיר צהוב עם גוון פרחים עשיר, אך שייך לקטגוריה אחרת. אלה זני חרצית, שהם באופן מסורתי קטנים ובהירים יותר מהכלאות ההולנדיות. כרכום הזהב מתחיל לפרוח עוד לפני שהשלג נעלם לחלוטין מהאדמה.
כרכום דו פרחי
הייחודיות של זן זה היא מגוון עצום של גוונים, יתר על כן, בתנאים טבעיים, ללא ניסויים של מגדלים. ישנם אפילו פרחים סגולים, כחולים ולילך עם ורידים סגולים או חומים. בטבע הכרכום הדו-פרחי נפוץ בדרום מזרח אירופה.
Ageratum (70 תמונות): סוגי ותכונות הטיפול
טיפול בכרכום
כרכום הוא אחד הפרחים הטובים ביותר לנתיב האמצעי שלנו מכיוון שהוא מותאם באופן מושלם לתנאיו. אינך צריך להתאמץ במיוחד כדי לגרום לפרח להרגיש טוב, לגדול, להתפתח ואפילו להתרבות.
טֶמפֶּרָטוּרָה
כרכומים נאמנים לשמש, אך אינם אוהבים חום מופרז מדי, ולכן הטמפרטורה המרבית להתפתחות בריאה היא 18 מעלות. אבל הם סובלים בקלות צליפות קור עד -7 ואפילו -10 מעלות. משטר הטמפרטורות המומלץ הוא בין 8 ל -14 מעלות, כי לא בכדי מדובר בצמח סתיו ואביב.
הקרקע
כרכומים מסתגלים בקלות כמעט לכל קרקע, ולכן הם משתרשים בכרי דשא בגובה רב ובגנים סלעיים. ניתן לגדל אותם בארגזים ביתיים או בעציצים אם מטפלים בניקוז בזמן. האדמה האידיאלית צריכה להיות יבשה, רופפת וצפופה לחומרים מזינים.
תְאוּרָה
כל זני הכרכומים אוהבים את השמש הפתוחה ויכולים לסבול בקלות אפילו ימים חמים ובהירים. אך יחד עם זאת, הם די נוחים באזורים מוצלים. לכן, הם מרגישים טוב בבית על אדן החלון בצד הדרומי והצפוני.
רִוּוּי
כרכומים אינם פרחים אוהבי לחות במיוחד, ולכן אין צורך להשקות אותם בנפרד. רק צמחים הגדלים בקופסאות או עציצים מושקים. באדמה פתוחה יש להם מספיק לחות טבעית שהם מקבלים ממנה. השקיה של השתילים בנפרד נחוצה רק אם לא היה מספיק שלג בחורף, ובאביב לא ירד גשם.
בעת השתילה, הקפד להכיר את הניקוז מחול נהר או חצץ דק. בדרך כלל אי אפשר לגדל כמה זנים באדמה רטובה או חרסית. וגם לא ניתן לקבור אותם חזק מדי באדמה כבדה, אחרת הכרכום לא יקום.
דשן והזנה
כרכומים זקוקים להאכלה, במיוחד אם מגדלים אותם בבית בארגז. יותר מכל, הם אוהבים דשנים מורכבים רגילים לפרחים בתוך הבית. אך הקפד לדלל אותם לפתרון חלש, אחרת קנה השורש עלול למות מדשן מרוכז. אשלגן וזרחן הם הטובים ביותר, אך יותר מדי חנקן מוביל לעתים קרובות לפטריות.
השתלה ורבייה
בתנאים טבעיים, רביית כרכום היא תהליך מחזורי משומן ומספק את עצמו. בסוף העונה פקעת אחת מתה לגמרי, אך לאחר מכן עולות ממנה "תינוקות" צעירים חדשים. ניתן להשתמש בהם לצורך רבייה מאולצת של כרכומים.
לשם כך יש להסיר את התולעים מהאדמה, לייבש אותן ולהשאיר אותן במקום מאוורר, חשוך וקריר עד לשתילה הבאה. אם קנה השורש גדול מספיק, אז הכרכום החדש יפרח בתוך שנה לאחר השתילה, אם הוא קטן וחלש - לשניים.
כרכומי אביב נטועים באדמה פתוחה בסתיו ובכרכורי סתיו בקיץ. בחורף, ניתן לגדל אותם בבית לצורך זיקוק - זה פשוט מאוד, כמו בכל הנורות. אנו ממליצים לקחת רק זנים בעלי פרחים גדולים, למשל הולנדים. לאחר הפריחה אין לזרוק אותם אלא להאכיל אותם בדשן, לנקות אותם מהמצע, לעטוף אותם במפיות יבשות ולהסתירם במקום יבש כהה לצורך השתלתם באדמה בסתיו.
אוכמניות פטריוט: תיאור מגוון, טיפול ושתילה
הדברה ומחלות
כרכום הוא כיסוי קרקע שבלולים ותולעי חוט לא יכולים לעבור לידם. למרבה הצער, יהיה עליהם לטפל בהם באופן מכני - על ידי איסוף והצבת מלכודות. כנ"ל לגבי עכברי שדה, שאוהבים מאוד פקעות מזינות ומפיצות מחלות באופן פעיל.
ניתן לזהות את הנגיף על ידי הפרחים הדחוסים, המעוותים והכואבים שאינם יכולים לפרוח כרגיל. הם נראים שונים מאלו הנבולים והדהויים, כך שבהחלט לא תערבבו אותם. כרכומי אביב רגישים יותר למחלות ופטריות שונות מאשר כרכומי סתיו, ולכן יש להסיר את הצמחים המושפעים ולהשמיד אותם בהקדם האפשרי.
מחלות פטרייתיות הן בעיה שכיחה בפרח סקוואט, במיוחד אם מערכת השורש עדיין לא מפותחת מספיק. זהו fusarium, וסוגים שונים של ריקבון, אשר יצטרכו להסיר ללא רחמים ולהשמיד אותם.אל תשכח מהטיפול המונע בכרכומים עם קוטלי פטריות!
כרכומים - צילום
לכרכומים יש תכונה ייחודית: הם מתמודדים כמעט עם כל הבעיות בעצמם. בין אם מדובר בבצורת, שמש או צל, מחסור במינרלים - מערכת השורשים של הפרח תשרוד ולא כך. אבל היתרונות שלהם לא מסתיימים בכך. רק תראו כמה הם יפים!
עץ התפוח Medunitsa: תיאור מגוון, טיפול ושתילה